בפרשת יתרו אנו קוראים את עשרת הדיברות, שהציווי השני בהם הוא האיסור לעשות פסל.
השתחוויה לפסל זה משהו פרימיטיבי ונבער ששייך לימי קדם, בימינו פסל דווקא יכול להיות יצירה אומנותית מרהיבה ומרשימה מאד, אז מדוע גם היום אסור לעשות פסל?
הקב"ה ברא את האדם בצלם אלוהים, וכמו שהקב"ה מופיע בשלל צורות כך האדם מסוגל ללבוש צורה ולפשוט צורה בהתאם למעלותיו השונות. לאדם בכלל וליהודי בפרט יש את היכולת להשתנות, להשתפר ולשכלל את צורתו כל הזמן.
כאשר אדם יוצר פסל בדמות אדם, הוא בעצם יוצר תדמית אחת מוחלטת הקובעת ומקבעת כיצד צריכה להיראות צורתו של האדם. יצירת תדמית אחת קבועה לצורת האדם זה ההפך הגמור מהמהות של האדם, זוהי כפירה ביכולת שלנו לעלות ולהתעלות וביכולת שלנו להביע את דבר ה' המיוחד שבכל אחד מאיתנו.
לכן האיסור לעשות פסל רלוונטי מאד לימינו גם אם איננו משתחווים פיזית לפסל. האיסור לעשות פסל בא להזהיר ולמנוע מאיתנו שקיעה בתרבות שסוגדת לתדמית אחת מסוימת של האדם שקובעת ומקבעת את צורתו, בדיוק כמו הפסל ושוללת מאיתנו את האפשרות לבטא את הנקודה המיוחדת לנו על פי שורש נשמתנו.
בת השירות היקרה,
בשנה הזו את מסוגלת לגלות את מעלותייך השונות והתכונות המיוחדות שה' נטע בקרבך. אל תפסלי את עצמך, אל תיכנסי לתבנית אחת מסוימת שמקבעת אותך על פי תבניות ודפוסים חברתיים שאחרים מכתיבים. הקב"ה נפח בך נשמה המיוחדת רק לך, תעצבי את האישיות שלך, תבטאי אותה על פי שורש נשמתך ותאירי את האור המיוחד שלך, אור הנשמה האלוקית שבקרבך.
