אחת ההדרכות הנפוצות לזוגות צעירים העומדים ערב חתונתם היא ללמוד לוותר. הוויתור הוא ביטוי לאהבה, לרגישות לזולת, לענווה, ולכל המידות הטובות הנחוצות לכל זוג הבונה את ביתו. האם כל וויתר הוא וויתר נכון?
השחיקה בחיי הנישואין בעידן המודרני נובעת דווקא משום שהרומנטיקה משחקת בה תפקיד מרכזי. במקום סיפוק עצמי, זוגיות בריא הצריכה לחתור לייעוד משותף. גם הרווקות המאוחרת לא נובעת דווקא מבררנות, והיא קשורה דווקא לציפיות גבוהות ביותר מאיכות הקשר.
על פי ההלכה אסורים חיים משותפים של איש ואשה שאינם נשואים זה לזה, אפילו אם ע"פ ההלכה הם רשאים להינשא. כאשר בני הזוג אסורים להינשא זה לזו ע"פ ההלכה, האיסור חמור עוד יותר. לכן פשוט שמבחינת ההלכה אין לאפשר זוגיות בין איש לאשתו שלא על בסיס נישואין. יותר משהדבר נחוץ לשמירה על קדושתו של כל אדם ואדם, הוא נחוץ כדי לשמור על קדושתו של העם כולו, שהוא עם שבו מסגרת הנישואין היא מסגרת קבועה והעם לא שטוף בזימה.
ברור התהליך לנישואין והקמת בית ע"י פרשיות התורה - מאליעזר עבד אברהם החושש איך ימציא אישה ליצחק, דרך קריעת ים סוף ועד ל - "כי יקח איש אשה" - סדר הראוי לכריתת ברית הנישואין בין איש לאשתו.
