במצבים של אי ודאות בחיים כאשר אנו חוששים ודואגים אנו מתלבטים כיצד הכי טוב להחליט ולפעול כדי להשפיע על העתיד שלנו.
בפרשת כי תבוא, לאחר שאדם מביא את הביכורים לכהן, הוא צריך לומר "וידוי מעשרות", שבו הוא מתוודה ומפרט איך הוא קיים את המצוה בדיוק כמו שה' ציוה
כאשר משה רבנו מכנס את כולנו לכרות ברית עם הקב"ה, הוא מדגיש שלכל איש מישראל יש אחריות על קיום הברית הזו. לכל אחד מאיתנו יש ערבות ואחריות כלפי עם ישראל
בשבת שובה, שהיא מלשון לשוב לאחור, כמעט תמיד אנו קוראים את פרשת וילך, שזה מלשון ללכת קדימה. למרות שאלו פעולות הפוכות, יש ביניהן קשר
בפרשת האזינו אומר משה לעם ישראל: "כי שם ה' אקרא הבו גֹדל לאלוקינו" ובדומה לקריאת שם לילד זה נעשה מתוך תקווה שהשם הטוב שמעניקים לנו ישפיע על המהות והייעוד שלנו.