פרשת ויקהל עוסקת בציווי על מלאכת המשכן, אך לפני כן פותחת התורה בציווי על השבת. השבת בד"כ מגיעה אחרי ימי המעשה ואילו כאן השבת מופיעה לפני המעשה. מדוע?
לקראת שבת אנו מברכים איש רעהו "שבת שלום" ולא "סופ"ש נעים" כי השבת היא לא סתם יום מנוחה שמגיע בסוף השבוע, אלא היא גם תחילת השבוע הבא אחריה. דווקא דרך אי העשייה בשבת אנו מקבלים משמעות וברכה לשאר ימי המעשה.
על השבת נאמר: "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך – כשתבוא שבת יהא בעיניך כאילו כל מלאכתך עשויה..." - בשבת אנו מצווים להיות בעמדה נפשית שבה כל מלאכתנו עשויה, להניח בצד ולהסיר את הדאגות מהלב ואת טרדות המחשבה.
ככל שנשמור את השבת, כפי ציווי ה', נתחבר יותר לקדושת השבת, כך נזכה לקבל ממנה שפע, כוחות וברכה לכל השבוע הבא, עד שנזכה בעזרת ה' שהקב"ה ינחילנו יום שכולו שבת ומנוחה לחי העולמים.
בת השירות היקרה,
השבוע בשירות הלאומי גדוש בעשייה משמעותית מאד אבל גם אינטנסיבית מאד. שבת זהו זמן של קודש עבור הנשמה, היא הזדמנות לקחת פסק זמן בין השבוע שעבר לשבוע הבא, להסיר את הדאגות, את טרדות המחשבה ולהתמלא בכח ומשמעות לכל העשייה שלך במשך השבוע. ככל שתהיי מחוברת לשבת, כפי ציווי ה', כך תזכי לקבל ממנה שפע, כוחות וברכה לכל השבוע.
