חותם בכנסת

הצעה לתיקון 'חוק איסור הונאה בכשרות': כללים אחידים בכשרות

ארגון חותם

הצעה ליצירת כללים אחידים למתן כשרות לעסקים ללא הבדל בין הרבנויות המקומיות בארץ.

רקע: הכשרות הממלכתית בייעודה אמורה לתת שירות שיאפשר את הימצאותו של מזון כשר בכל מדינת ישראל. כל רבנות מקומית מוסמכת לתת שירותי כשרות באזור הגאוגרפי שהיא משתייכת אליו.

מועצת הרבנות הראשית פרסמה ספר נהלים לכל סוגי בתי העסק לרמת כשרות רגילה ולרמת כשרות מהדרין. למעשה מיושמים נוהלי הכשרות של הרבנות הראשית בשטח ברשויות יחידות בלבד (ונוחלים הצלחה גדולה במקומות אלו). מצב זה יוצר בעיות בכלל המערכות וגורם להוזלת הכשרות הממלכתית מכמה סיבות:

1. על אף סמכותם הרשמית של הרב הראשי לישראל ומועצת הרבנות הראשית, במצב הקיים היום אין להם יכולת ממשית להנחות את הרבנויות המקומיות ולוודא שהנחיותיהם אכן מתקבלות ומיושמות.
2. קיימת שונות בין סוגי הכשרויות של הרבנויות המקומיות, בשל רבנויות "מחמירות" או "מקלות" בנוהלי הכשרות. לדוגמה: בישולי עכו"ם – יש מקומות הנוהגים רק ע"פ פסקי האשכנזים, ויש מקומות שנוהגים ע"פ כלל העדות.
3. כאשר רבנות מחליטה על רף נהלים נמוך, היא מורידה את רמת הכשרות באותה העיר לרמה נמוכה מאוד, ורבים מהתושבים נאלצים להסתמך על גופי כשרות פרטיים.
4. ברשתות המחזיקות כמה סניפים ברחבי הארץ, והמרכז לוגיסטי נמצא תחת רבנות שפועלת ע"פ נוהלי הכשרות שלה עצמה, המוצרים אינם מתקבלים בסניפים שבהם הרבנות המקומית עובדת ע"פ נהלים אחרים, אלא רק עם פיקוח נוסף.
5. אין יכולת אכיפה, שכן כל עוד אין נוהלי כשרות מסודרים, כמעט כל כשל כשרותי יוכל למצוא עיגון הלכתי המתיר אותו, והוא יהפוך לנוהל קבע.
6. הצרכן מסופק בטיב הכשרות כשאינו מכיר את הרבנות המקומית ואת נוהלי הכשרות שלה.
7. עם הפיכת תעשיית המזון לטכנולוגית ומורכבת, אין בידי כל רב מקומי כלים ויכולת לערוך מחקר מקיף על כל מוצר, בין היתר על תמציות ייחודיות או מכונות שונות, וכן על מצב הכשרות של המוצרים, ולכן צריך מקור מידע מהימן ומקצועי שיסמוך עליו בפסיקתו.

רק בצורה אחידה, ברורה ושקופה יוכל כל צרכן לדעת לאילו מוצרים ניתנה כשרות ברמה המתאימה לו. מציאות שבה כלל העסקים עובדים תחת נהלים אחידים וללא מתן אפשרות לשיקולים זרים בקבלת ההחלטות תחזק את מעמד הכשרות הממלכתית.

נוסח תיקון החוק המוצע: הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון מס' ___)(כללים אחידים למתן תעודת הכשר), התשע"ד-2014

1. הוספת סעיף 2א' בחוק איסור הונאה בכשרות, תשמ"ג-1983[1]. אחרי סעיף 2 יבוא:

 2א' – כללים למתן תעודת הכשר

(א)   מועצת הרבנות הראשית לישראל רשאית לקבוע נורמות אחידות למתן תעודת הכשר, ובין השאר בעניינים הבאים:

(1)   תנאי סף לתפקיד משגיח כשרות.

(2)   מסמכים שעל בית האוכל, מקום הייצור של המצרך או בית השחיטה להציג בפני הרב המוסמך לתת תעודת הכשר או מי שהסמיך לכך או בפני משגיח הכשרות במקום.

(3)   היקף שעות השגחה הנדרש לפי סיווג בית האוכל, מקום הייצור של המצרך או בית השחיטה, לפי העניין.

(4)   רמות כשרות שונות ודרישות הכשרות בכל רמה.

(5)   כל עניין אחר הדרוש לשם שמירה על דיני הכשרות בלבד.

(ב)   נקבעו כללים לפי הוראות סעיף קטן (א), לא ייתן רב המוסמך לתת תעודת הכשר, להלן 'תעודה', אלא בהתאם לכללים האמורים.

2. הוספת סעיף 2ב'.

2ב' – ביטול הסמכה למתן תעודת הכשר

מועצת הרבנות הראשית לישראל, או ועדה שהסמיכה לכך, רשאית לבטל הסמכתו של רב המנוי בסעיף 2 לחוק זה לתת תעודת הכשר, אם ראתה שהרב פועל בניגוד לנורמות שנקבעו לפי סעיף 2 א' לחוק זה, או שנהג שלא כשורה במילוי תפקידו.