ברית או חוזה?

הרב עזריאל אריאל מתייחס אל המגמה הבעייתית שבה גירושים הופכים לאירוע קל ופשוט יותר מפיטורי עובד. הרב מדגיש שעם כל הקושי שבפיטורים, אין כל מקום להשוואה בין אירוע זה לבין הקושי והצער שבהפרת הברית המשפחתית.

אני מבקש לפתוח בשאלה מוזרה - מה אמור להיות יותר קשה? לפטר עובד או להתגרש?
התשובה אמורה להיות פשוטה. לפרק משפחה זה דבר איום ונורא, קשה וכואב כמעט כמו פטירה של אדם קרוב. פיטורין של עובד זה בסך הכל סיום של חוזה, אם לא מתאים, מסיימים את הקשר, נותנים פיצויי פיטורין וכל אחד פונה לדרכו.

במציאות כיום המגמה היא הפוכה, להקשות יותר ויותר על הפיטורין ולהקל יותר ויותר על הגירושין. פיטורין של עובד שעלולים להביא אותו לשוקת שבורה כלכלית ורגשית באמת זה לא דבר פשוט אבל אם נדרשות מגבלות על פיטורין מהעבודה שבסופו של דבר היא רק חוזה כלכלי.

הקושי צריך להיות שבעתיים ככל שמדובר בגירושין. הנישואין הם לא חוזה, הם ברית. ואחד המאפיינים העיקריים של הברית, הוא שאינה מיועדת להפרה. ברמה העקרונית היא אמורה להיות נצחית הנישואין הם גם לא הסכם הדדי של אספקת שירותים בין שני פרטים, הם מקיפים את כל משך החיים את כל תחומי החיים. בקשר של הנישואין לא די בהגינות. הנישואין דורשים נאמנות מלאה. הם גם לא נחתמים באיזשהו משרד מול פקיד, אלא ברוח חגיגי ומרגש אפוף הילה של קדושה, וכך הם הופכים את השניים להיות במובן מסוים- אחד.